הקשר בין שפכטל לצבע לטקס הוא של עור ושיער. "אם אין עור, לא יהיה שיער." באותה תקופה הצענו את המושג "שבעה חלקי שפכטל ושלושה חלקי צבע", תוך הדגשת חשיבותו של שפכטל. עם זאת, יצרני צבעי לטקס רבים, מפתחים ויחידות בנייה אינם מבינים את החשיבות של שפכטל. הם חושבים בטעות שמרק זה רק לפילוס ופילוס. זהו חומר עזר לצבע לטקס. ההפקה פשוטה מאוד. מספיק מיקסר. מערבבים, הבנייה לא סטנדרטית, אני חושב שכל עוד אפשר לשים על הקיר, אפשר לגרד אותו שטוח. כתוצאה מכך, ישנן בעיות רבות במשטח הצבוע של הקירות הפנימיים והחיצוניים, כמו בעיית הסרת אבקה, סדקים, פריחה ופריחה. בעיות, בעיות הצהבה ועוד. פגע קשות באיכות הפרויקט וגרם להפסדים גדולים. סדרת השאלות הזו גרמה לכולם להבין את חומרת הבעיה. במיוחד מאז בניית טיט בידוד תרמי חיצוני זכה לפופולריות ברחבי הארץ, סדקים בגימור הפכו לדאגה של הצד המתקשר, הקבלן, צד הבנייה, היצרן וכו'. ברגע שיש סדק, הצדדים יתנערו מאחריות זה מזה. על פי שנים של פרקטיקת ייצור ופרקטיקה של בנייה, על פי צורת הסדק, נוכל בעצם לתחום את הגורם האחראי להיווצרות הסדק ולתת מענה טוב.
ניתן לחלק סדקים בקירות בניין לארבעה סוגים:
1. סדקים בקיר: הסדקים מתפזרים בצורה לא אחידה עם שינוי התשתית. פיזור סדקים קבוע על הקיר החיצוני: זוהי התפלגות אופקית. קלפו את הסדקים והסתכלו שוב; הסדקים הנ"ל נגרמים מהתיישבות ועיוות הקיר. הפתרון: ⑴. אם הבניין השתקע והתעוות, אל תתעסקו בתיקון שלו. ⑵יש לאמץ מגוון פתרונות לתיקון בהתאם לצורת וצפיפות הסדקים. ניתן לתקן אותו על ידי חריץ או הוספת בד רשת, אך יש לתקן אותו עם שפכטל בעל אלסטי גבוה.
2. סדקים בשכבת הטיח: טיט המישור אינו גמיש מספיק, ובגימור סדקי צב גדולים יחסית, שבדרך כלל מפוזרים באופן שווה. השתמש במרק בעל גמישות גבוהה או במרק גמיש דו-רכיבי עבור אצווה מלאה או תיקון בנפרד. סדקים בשכבת הבידוד: בדרך כלל, סדקים לא סדירים שכיחים יותר. זה נגרם מסיבות רבות כמו התכווצות ועיוות של חלקיקי לוח בנזן או פוליסטירן, ובנייה לא נכונה של בד וטיט רשת. יש לקבוע את הפתרון בהתאם לגודל ופיזור הסדקים. אם זה רציני, יש צורך להוסיף בד רשת ולהשתמש בטיט גמיש כדי ללחוץ אותו. אם זה לא רציני, השתמש במרק גמיש דו-רכיבי כדי למלא אותו או לתקן אותו בנפרד. סדקים בשכבת המרק: בדרך כלל מופיעים כסדקי צב עדינים, המפוזרים באופן שווה. שימו לב שזה לא תפר או גרגר, ויש הבדל בין גרגר לתפר.
להלן מדברים בעיקר על פיצוח שכבת המרק. אם ציפוי המרק עבה מדי, יתרחשו סדקים. בדרך כלל, עובי המרק הוא 1-2 מ"מ, ובדרך כלל לא יותר מ-3 מ"מ. בחלק מהקירות הפנימיים והחיצוניים יש שגיאה של עד 3-5 ס"מ בשטיחות משטח הבסיס. אם כולם מפולסים באבקת שפכטל, הם בהחלט ייסדקו. יש להשתמש בטיט לפילוס. ככל שהשגיאה גדולה יותר, כך נדרש חול המרגמה גס יותר. יש ליישר את שכבת הבסיס בטיט בנייה, ולהשתמש בטיט הגמיש לפילוס. אם כמות הקלסר האנאורגני (אבקת סידן אפר, מלט) גדולה מדי, החוזק יגרום גם לסדקים. בדרך כלל, מופיעים סדקים במרק העמיד למים של הקירות הפנימיים והחיצוניים. אם כמות אבקת הסידן והמלט הנוספת עולה על 50 אחוז, חוזק המרק יהיה גבוה מדי, הגימור יהיה קשה ושביר, וסדקים יתרחשו בקלות. בעבר השתמשו בדבק ברוב אזורי ארצנו (לא בדבק 107, כי דבק 107 הופסק עקב בעיות איכות הסביבה), בתוספת אבקה ישנה או דבק לקירות חיצוניים בתוספת מלט לבן, קל לגרום להסרת אבקה ו הִסָדְקוּת. שכבת הגבס של בסיס הקיר הפנימי והחיצוני רופפת ומאובקת. אם זה לא נפתר, אצווה המלאה של שפכטל תקשר שכבת אבקה על פני השטח, שקל לבלוט ולשכב אותה. אם הצליל שונה בעת דפיקה ידנית, יופיעו סדקים לאט עם שינוי טמפרטורות קרות וחמות חיצוניות, והסדקים ייפתחו במקום חלול. אם תפתחו את הסדק תראו שיש שתי שכבות של שפכטל ותחתית הקיר, ושכבת אבק באמצע. שכבת המרק אינה משולבת בחוזקה עם שכבת הטיח, חוזק ההדבקה אינו מספיק, והסדקים בולטים.
