עובדי ייצור ומנהלים רבים העוסקים בתעשיית הפיברגלס מדברים על פיברגלס, ואנשים רבים מתבלבלים, במיוחד בימי שמש, בנייני המפעל מתחת לשמש עפים עם חוטי פיברגלס מבריקים, מה שגורם לאנשים לפחד עוד יותר!
הם חוששים שפיברגלס יגרום לסיליקוזיס או אפילו סרטן לאסבסט וסיבים מינרלים אחרים! האם פיברגלס זה מפחיד?
1. כפי שכולנו יודעים, אסבסט הוא חומר תעשייתי בשימוש נרחב, סיב מינרלי טבעי.
בעולם הפך היום לקונצנזוס שאסבסט מזיק לחיי האדם ולבריאותו. זה הפך למגמה להגביל ולאסור את השימוש באסבסט. אז, האם פיברגלס, הדומה לאסבסט בביצועים ובצורה, מהווה סכנה לבריאות האנשים?
הפיברגלס האגדי "יידבק למעיים כשאוכלים אותו, האם זה יהיה מסכן חיים"? האם זה יגרום לסרטן כמו אסבסט? האם זה יגרום לסיליקוזיס כמו שאסבסט גורם לאסבסטוזיס? האם זה יגרום למחלות אחרות בגוף האדם?
עובדים מדעיים וטכנולוגיים מכל העולם כבר ערכו על כך הרבה מחקרים מעמיקים, והמסקנה עקבית. התשובה היא "לא"!
מכיוון שיש מעט מחקרים ואין מספיק דיווחים על נושאים כאלה במדינה שלי, זה נורמלי שלאנשים רבים בתעשייה, במיוחד עובדים עממיים, יש ספקות רבים לגבי זה. אחרי הכל, אף אחד לא יתלוצץ על הבריאות שלו!
2. ראשית, הסיבה לכך היא שאמנם אסבסט וסיבי זכוכית דומים מאוד במראה, צורה, ביצועים ושימוש, אך יש להם רכיבים ומבנים שונים.
סיבי אסבסט הם סיב גבישי, בעוד שסיבי זכוכית הם מבנה אמורפי שאינו גבישי. ניתן לפצח סיבי אסבסט לסיבים עדינים יותר לאורך הכיוון הצירי, שהוא חיוני לבריאות האדם.
סיבי זכוכית מתייחסים בדרך כלל לסיבי זכוכית העשויים ממס סיליקט בצורה של חוטים, כגון סיבי זכוכית רציפים בקוטר של 3 עד 25 מיקרומטר, בעיקר 6 עד 15 מיקרומטר (6 עד 13 מיקרומטר בארצי). סיבי זכוכית אינם מבנה גבישי ולא ניתן לפצח אותם לסיבים עדינים יותר לאורך הכיוון הצירי, אך רוב הסיבים הללו הם שבירים (בעיקר סיבים גסים) ונשברים בקלות לסיבים קצרים יותר בלחץ.
אסבסט הוא סיב מינרלי גבישי טבעי אנאורגני. קוטר סיבי האסבסט הוא בדרך כלל רק 0.02-2מיקרומטר. מכיוון שהאסבסט הוא סיב גבישי, ברגע שהוא נתון לכוח חיצוני, הוא עלול להיסדק לסיבים דקים יותר לאורך הכיוון הצירי.
כאשר אנו נושמים אוויר בעבודה, כמה סיבי זכוכית ארוכים יותר הצפים באוויר יסוננו על ידי שיער האף והקרום הרירי של האף, הסמפונות וקנה הנשימה, מה שאומר שלא כל סיבי הזכוכית הצפים באוויר יישאפו לתוך גוף האדם.
על פי ארגון הבריאות העולמי (WHO), המכון האמריקאי לבטיחות ובריאות בעבודה ומומחים רבים בעולם, לאחר מחקר ניסיוני ארוך טווח, כולם מאמינים שהקוטר המינימלי של הסיבים הנשאפים על ידי גוף האדם צריך להיות פחות מ-3 מיקרומטר, ויחס הגובה-רוחב שלו גדול מ-5:1. נהוג להאמין שסיבים באורך של יותר מ-200-250 מיקרומטר לא יישאפו לריאות העמוקות של גוף האדם. כמה מומחים מאמינים שכמעט בלתי אפשרי לשאוף סיבים באורך של יותר מ-100 מיקרומטר לריאות העמוקות של גוף האדם.
כלומר, לא ניתן לשאוף סיבי זכוכית רציפים (קוטר 6-13מיקרומטר) לריאות העמוקות של גוף האדם; כלומר, מנקודת המבט של הצורה הפיזית והגודל הגיאומטרי של הסיב, קשה לשאוף סיבי זכוכית לריאות העמוקות של גוף האדם.
במהלך תהליך השרטוט של סיבי זכוכית רציפים, פני השטח של הסיב החדש מצופים בחומר הרטבה, לאחר מכן נכרך על צינור הסיבים המקורי ונשלח לתהליך הבא לעיבוד.
חומר ההרטבה הוא תמיסת מים המגנה על הסיב החדש במהלך פעולת השרטוט, כך שבדרך כלל, לא יכנסו סיבים קצרים לחלל.
אין הרבה שבירות של סיבי זכוכית וקצוות שיער במהלך העיבוד והשימוש בו. באוויר הסביבה הללו, ריכוז סיבי הזכוכית נמוך מאוד. בדרך כלל, יש פחות מסיב אחד בסנטימטר מעוקב של נפח אוויר. יתרה מכך, בשל טווח קוטר הסיבים של 6 עד 13 מיקרומטר, הסיב עבה ובעל קצב שיקוע מהיר יותר באוויר, מה שגורם לו להישאר באוויר לזמן קצר יותר. בהשוואה לאסבסט, ריכוז סיבי הזכוכית קטן פי מאות מונים.
בשל הריכוז הנמוך של סיבי זכוכית באוויר, ההסתברות לשאיפה של סיבי זכוכית לריאות האדם קטנה מאוד.
3. שנית, עלינו להבין כמה זמן סיבי זכוכית יכולים להתקיים בריאות ברגע שהם נשאפים עמוק לתוך הריאות?
כמובן שככל שסיב הזכוכית שוהה בגוף האדם קצר יותר כך ייטב.
משך הזמן בו קיימים סיבי זכוכית בעומק ריאות האדם תלוי ביציבות הכימית של סיבי הזכוכית, כלומר ביכולתו להתנגד לשחיקה על ידי נוזל ריאות, אשר משחק תפקיד חשוב מאוד בהשפעות הביולוגיות הפוטנציאליות שלו.
סיבי זכוכית הם חומר סיליקט אמורפי המכיל תחמוצות מתכות שונות ותחמוצות שאינן מתכתיות עם SiO2 כמרכיב העיקרי.
כאשר סיבי הזכוכית נוצרים על ידי ציור, הסיב האקולוגי החדש יוצר כמה סדקים מיקרו על פני השטח של גליל סיבי הזכוכית עקב מתח תרמי. בנוסף, פני השטח של סיבי הזכוכית מכילים כמה קטיונים והם הידרופיליים, ולכן סיבים אלו חודרים בקלות על ידי נוזל ריאות בנוזל הריאה.
כפי שניתן לראות מהטבלה: האסבסט מתמוסס לחלוטין תוך כ-300 שנה, ואף אחד בעולם לא חי עד גיל 150 עד כה. כלומר, ברגע שסיבי אסבסט נשאפים עמוק לריאות האדם, הם ילוו את האדם לאורך כל חייו עד כניסתו לקבר. עם זאת, ברגע שסיבי זכוכית נשאפים עמוק לתוך הריאות האנושיות, הם יתמוססו ויספגו בנוזל הריאות האנושי תוך מספר חודשים בלבד. לכן, סיבי זכוכית אינם פוגעים בחיי אדם!
4. ארצות הברית חקרה 4,864 עובדים ב-6 מפעלי זכוכית וחקרה את מקרי המוות ב-30 עד 35 השנים האחרונות.
חקירה דומה נערכה גם על 6,585 עובדים ב-2 מפעלים שייצרו גם צמר זכוכית וגם סיבי זכוכית רציפים. נמצא כי הסיכון למוות מסרטן ריאות בקרב עובדים אלו לא היה שונה משמעותית מהתוצאות החזויות עבור אנשים המתגוררים באותו אזור, והסיכון שנצפה לסרטן הריאות היה קשור לזמן החשיפה.
זה לא היה קשור לזמן מאז החשיפה הראשונה או לזמן המצטבר של החשיפה לסיבי זכוכית. שיעור התמותה מסרטן ריאות של עובדי מפעל עם סיבי זכוכית מתמשכים לא עלה באופן משמעותי על שיעור התמותה המקומי מסרטן ריאות, ואין לזה שום קשר לזמן החשיפה או לזמן החשיפה המצטבר.
לכן, שוב הוכח שסיבי זכוכית לא יפגעו בחיי אדם! אז כשניצבים מול סיבי זכוכית, אין צורך לדבר על שינוי צבע "זכוכית"!
5. כמובן שלמרות שסיבי זכוכית לא יפגעו בחיי אדם, רוב הסיבים הם עבים יחסית, מה שיגרום לגירוי מכני לעור האדם, לעיניים, לקנה הנשימה ולסימפונות, ועלול לגרום לאדמת דם אצל אנשים מסוימים.
הרגישות של גירוי זה משתנה מאדם לאדם. בדרך כלל, עובדי ייצור מקצועיים רגישים הרבה פחות לגירוי זה מאשר עובדי ייצור לא מקצועיים. זה שונה מדרמטיטיס תעשייתי שונות. גירוי זה נעלם בדרך כלל תוך מספר ימים.
עם זאת, גירוי מכני זה מפחית את נוחות האדם ומחמיר את תנאי הייצור. לכן, בסעיף הייצור שבו נוצר אבק סיבי זכוכית, פעולת הדבקה ידנית, הזרקת FRP וכו', ארגוני FRP צריכים להוסיף מתקנים למניעת אבק והסרת אבק כדי למזער את תכולת אבק הסיבים באוויר הסביבה.
מצד שני, ארגונים צריכים לחזק את ההגנה האישית על העובדים. הרי מפעלים הם "הכלים הציבוריים" של החברה. תוך כדי יצירת עושר, אל תשכח אחריות חברתית תאגידית! היו מפעל מצפוני! הגנה על בריאות העובדים ויצירת סביבה הרמונית היא חובתו של כל מפעל אחראי.
